קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ נ' קטיף חרושת מתכת בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מתאונה שארעה ביום 08.08.07.

2.לפי הנטען בכתב התביעה, בעת נסיעה בכביש גהה, סטה רכב הנתבעות לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגע בו בעוצמה.

3.        בכתב ההגנה טוענות הנתבעות כי בירידה מכביש גהה לכיוון גבעת שמואל, נסע רכב הנתבעות באיטיות מפאת פקק תנועה בכיוון נסיעתו. לפתע הגיח מאחור רכב התובעת, עקף את רכב הנתבעות מימין, התפרץ לנתיב נסיעתו ופגע בו בחלקו הימני הקדמי.

4.   בדיון שהתקיים בפני נחקרו נהגת רכב התובעת ונהג רכב הנתבעות.

       הצדדים הסכימו כי בפסק הדין תוכרע שאלת האחריות בלבד והנושא הכספי יוסדר בינם לבין עצמם.  

5.       נהגת רכב התובעת העידה כי נסעה מהבית לכיוון כביש גהה, בשעת עומס בכביש. הכביש בעל שני מסלולים שבהמשך מתמזגים לאחד.  נהגת רכב התובעת נסעה במקביל לרכב פרטי שמאחוריו נסע  רכב הנתבעות. לטענת נהגת רכב התובעת לא נסעה במהירות גבוהה ולאחר הפגיעה שאלה את נהג רכב הנתבעות למה האיץ. בהמשך אישרה כי לא ראתה אותו מאיץ אלא שמעה זאת וכי כשהשתלבה הוא היה מאחור ולא צמוד אליה.

6.     נהג רכב הנתבעות העיד כי נסע בפקק תנועה, במסלול שלו בצד ימין וכי נהגת רכב התובעת עקפה אותו מימין מהשוליים ופגעה בו בצד הימני. לטענתו שאל אותה איך היא עוקפת והיא השיבה לו שחשב שהוא עושה לה "פרינציפ". עוד העיד נהג רכב הנתבעות כי אין לו שדה ראייה שיש למכונית פרטית. כשנשאל כיצד לא ראה את רכב התובעת כשכל הרכב היה לפניו השיב נהג רכב הנתבעות: "איך לראות אותה, היה  פקק בכביש, אני מסתכל קדימה ומדי פעם זורקים עין לכיוון המראות" (בפרוטוקול עמ' 4 ש' 10).

7.     עיון בתמונות הנזק ברכב התובעת מלמד כי נפגע בפינה השמאלית האחורית.

8.      לאחר ששמעתי את עדויות נהגי הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובהודעות לחברות הביטוח, תמונת המצב המתקבלת היא כי כלי הרכב נסעו בשעת עומס תנועה, במהירות לא גבוהה, בכביש בעל שני מסלולים שבהמשך מתמזג לאחד ומשכך סביר להניח כי כלי רכב משתלבים מימין אל תוך נתיב הנסיעה. בנסיבות אלה, לא התרשמתי כי המדובר בעקיפה על ידי רכב התובעת מימין אלא כי נהגת רכב התובעת ביקשה להשתלב בנתיב הנסיעה של רכב הנתבעות.

        בנוסף, לאחר שעיינתי בתמונות הנזק ולנוכח מיקום הפגיעה ברכב התובעת בפינה השמאלית האחורית, נחזה כי רכב התובעת נפגע מרכב הנתבעות בשעה שכבר היה רובו בנתיב הנסיעה של רכב הנתבעות.   

9.  בנסיבות אלה, התרשמתי כי כל אחד מהנהגים נהג בחוסר זהירות כלשהי.

           נהגת רכב התובעת אשר השתלבה בנתיב הנסיעה, טענה כי נהג רכב הנתבעות האיץ אולם לא ראתה אותו מאיץ אלא שמעה זאת. לא שוכנעתי כי באפשרות נהגת רכב התובעת לשמוע רכב מאחוריה מאיץ בעת נסיעה בכביש עמוס ופקוק ולאור עדותה כי שאלה את נהג רכב הנתבעות למה הוא האיץ כשהיא משתלבת ועדות נהג רכב הנתבעות כי היא חשבה שהוא "הולך איתה פרינציפ" סביר להניח כי השתלבה בנתיב הנסיעה של רכב הנתבעות תוך ציפייה שיאפשר להשתלב מבלי לוודא כי זהו המצב ומשפגע בה הניחה כי האיץ.  

מנגד, נהג רכב הנתבעות אישר בחקירתו כי אין לו שדה ראיה כפי שיש לרכב פרטי וכי לא ראה  את רכב התובעת. טענה זו אינה מתיישבת עם הפגיעה ברכב התובעת בחלק האחורי, שכאמור נחזה כי היה כבר בתוך הנתיב וככל שאכן לא הבחין ברכב התובעת טרם הפגיעה כטענתו, חזקה עליו שלא נהג במלוא הזהירות הנדרשת מנהג סביר.

10.      בנסיבות אלה, סבורני כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים באופן שייתן ביטוי לכך שמחד נהגת רכב התובעת השתלבה בנתיב נסיעת רכב הנתבעות ככל הנראה בחוסר זהירות ומאידך רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור בשעה שרובו היה כבר בנתיב נסיעתו באופן שהיה עליו להבחין בו ולאפשר לו השתלבות בטוחה ומלאה.

11.    סיכומו של דבר אני קובעת כי רכב הנתבעות נושא באחריות לתאונה בשיעור של 70% ולנהגת רכב התובעת אשם תורם לקרות התאונה בשיעור של 30%.

12.בהתאם להסכמתם בדיון יתחשבנו הצדדים ביניהם לעניין הנזק.

בנוסף הנתבעות באמצעות הנתבעת 2 תשלמנה לתובעת אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל, שכר עדת התובעת כפי שנפסק בדיון בסך 300 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪. בנוסף תישא הנתבעת 2 בתשלום שכר העד מטעמה.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: